כאמור, יעילות הקסדות בהגנה על הרוכבים מפני פגיעות ראש שנויה במחלוקת. עד היום אין שום הוכחה כי קסדה אכן יכולה למנוע פגיעת ראש בתאונת דרכים. על מנת לקיים דיון על חקיקת קסדות, חשוב להבין קודם כל איך הן בכלל עובדות.
קסדות עשויות מקצף מוקשה, שאמור לספוג את המכה, להתכווץ ולהדחס בעת תאונה ולהגן כך על הראש מהחבטה. אולם, יכולת ספיגת האנרגיה של קסדות האופניים הוא מינימאלי ביותר, והן יעילות רק במקרים של נפילה עצמית במהירות אפס. בנוסף, עיקר הפגיעות שהקסדות אמורות למנוע הן פגיעות ראש ישירות, ולא את הפגיעות הסיבוביות הקטלניות יותר, אולם יש רופאים הסבורים שהקסדות אף מחמירות את הסיכוי לפגיעות מסוג זה.
רקע היסטורי
קסדות אופניים צצו בשוק בשנות ה-70 כתוצר לוואי של תעשיית מקצפי הפלסטיק (polystyrene) מהן מיוצרות קסדות אופנועים. היות ומשקלן של קסדות האופניים הותאם כך שיוכלו לשמש ברכיבה (המצריכה פעילות גופנית מאומצת), ובשל חורי האוורור שבהן, ההגנה שהן מספקות פחותה בהרבה מקסדות האופנוע.
קסדות מודרניות אף יעילות עוד פחות מאלו שפותחו בשנות ה-70, בשל העיצוב שלהן המנסה להפוך אותן לנוחות יותר.
בהתחלה, היו אלו היצרנים שקידמו את הקסדות, ובשנות ה-80 החלו לצוץ מחקרים שטענו כי רוכבים החובשים קסדות עשויים לסבול פחות מפגיעות ראש. מאז, מנסים גופים ועסקנים שונים העוסקים בבטיחות בדרכים לקדם את השימוש בקסדות.
איך פועל המנגנון של הקסדה
הקסדה אמורה להגן על הראש בכך שהיא מפחיתה את המהירות בה נחבט הראש כאשר הוא סופג מכה, מעין "בולם זעזועים". בעת החבטה, מקצף הפלסטיק (polystyrene) אמור לספוג את האנרגיה של המכה על שטח פנים רחב יותר, להתכווץ ולהדחס, ובכך לצמצם את עוצמת הפגיעה. ואולם, כמות האנרגיה אותה מסוגל המקצף לספוג נמוכה ביותר.
במקרה של ספיגת מכה במהירות גבוהה (למשל בעת תאונה עם רכב מנועי), האנרגיה של המכה אותה סופגת הקסדה לפני שהיא נשברת היא רק חלק קטן מסך כל אנרגיית החבטה, ובמקרה שכזה ההגנה של הקסדה היא מינימלית.
הקסדה יכולה להפחית את עוצמת הפגיעה רק כאשר המקצף נמצא בשלב של דחיסה. כאשר המקצף דחוס כולו, הקסדה אינה מספקת יותר הגנה כלשהי, והאנרגיה של החבטה ממשיכה ישירות אל הגולגולת והמוח. אין כל עדות לכך שהקסדה ממשיכה לספק הגנה גם לאחר הדחיסה של המקצף.
לעתים הקסדה פשוט נשברת, גם אם המקצף לא נדחס במלואו, ובמקרה כזה הקסדה אינה מספקת הגנה. כאשר רואים קסדה שבורה, הנטייה הטבעית היא לחשוב שהיא מנעה פציעה קשה. אולם קסדות האופניים הן עדינות יחסית, והן נשברות בשל מכות חלשות בהרבה מאלו שגורמות לפגיעת ראש קשה.
הקסדה יכול לכל היותר לספק הגנה במקרה שבו רק חלק מהמקצף התכווץ והקסדה לא נשברה, כמו במקרה של נפילה עצמית במהירות נמוכה, ללא מעורבות של גורם שלישי. הפגיעה ברוכב במקרה של נפילה מסוג זה, היא ממילא פציעה קלה ביותר. אם לא היתה כל דחיסה של המקצף, הרי שקרוב לוודאי שהקסדה לא שיחקה כל תפקיד במניעת פגיעה, ובכל מקרה, גם ללא הקסדה לא היתה נגרמת כל פציעה.
תקנים
אף כי היצרנים טוענים כי הקסדות שלהם עומדות בסטנדרטים בינלאומיים, אין למעשה כיום כל תקן מחייב של מכון בדיקה מוסמך כלשהו. סקרים מלמדים כי מרבית הקסדות בשוק ממילא לא עומדות בסטנדרטים להם טוענים היצרנים עצמם, שלא לומר תקנים מחמירים יותר.
ישנם מספר תקנים וולנטריים דוגמת תקן B-95 של Snell Foundation, שהוא הנוקשה ביותר. יש לציין כי התקן האירופי (1078 EN) הוא תקן חלש במיוחד. יש לציין כי יצרני הקסדות מעורבים בקביעת התקנים, ולפיכך שואפים לצמצם עלויות ולהקל במידת האפשר את התקן.
קסדות אופניים ופגיעות סיבוביות
ישנן מספר פגיעות ראש אופייניות בתאונות אופניים: ישירות, ממוקדות, סיבוביות או מתפזרות.
פגיעות ישירות נגרמות כתוצאה מהאצה לינארית של הגולגולת במפגש עם ישיר אובייקט אחר, שתוצאותיה לרוב הן פצעים, חתכים או זעזוע מוח קל. אף כי הן עשויות להיות כואבות, ההשפעה המתמשכת של פגיעות ישירות על הרוכ בטווח הארוך נמוכה יחסית.
פגיעות סיבוביות לא בהכרח מחייבות מגע ישיר של ראש הרוכב עם האובייקט הפוגע, אך גורמות לתזוזה יחסית של הראש לעומת הגוגולת, כתוצאה מתאוצה זויתית או סיבובית הגורמת ל- DAI) diffuse axonal injury) או ל- SDH) subdural haematoma). פגיעות אלו הן הגורם השכיח ביותר למקרי מוות או פגיעות מוח קשות כתוצאה מתאונת דרכים.
בעוד שקסדות אופניים עשויות להביא לתועלת מסוימת בפיזור עוצמת המכה במקרה של פגיעה ישירה, הרי שהן חסרות תועלת בפגיעות סיבוביות. ישנם רופאים הסבורים כי קסדות עשויות להחמיר פגיעות סיבוביות משום שהן הופכות מכה ישירה לסיבובית. אלו אמנם מקרים מעטים מבין הפגיעות, אך חלקן היחסי בפגיעות הקשות משמעותי.
דיון מעמיק עם הפניות בנושא זה ניתן למצוא במאמר:
Curnow WJ. The efficacy of bicycle helmets against brain injury, Accident
Analysis and Prevention, 2003,35:287-292.